<h1>יראים סימן רי"ח</h1>
<h2>דף סא:</h2>
לא תעשו עול במדה במשקל ובמשורה בכיסך בביתך לא יהיה. ויראת מאלהיך צוה והזהיר בפ' קדושים לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה. ותניא בת"כ. לא תעשו עול במשפט אם בדין הרי הדין אמור א"כ למה נאמר במשפט במדה מלמד שהמודד נקרא דיין שאם שקר במדה קרוי עול. שנוי. משוקץ. חרם. תועבה. וגורם חמשה דברים מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם. במדה זו מדת הארץ במשקל זו טורטני. ותניא בהמוכר את הספינה [פ"ט ב'] ובאיזהו נשך [ס"א ב'] מדה זו מדת קרקע שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים. במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח ובמשורה שלא ירתיח. ק"ו ומה משורה שהוא אחד מל"ג בלוג להכי קרי למשורה לוג שהיא מדה קטנה הנזכרת בתורה דכתיב ולוג אחד שמן ק"ו הין וחצי הין שלישית ההין רביעית ההין לוג חצי לוג רביעית לוג. הין צדק. ותניא ר' יוסי בר יהודה אומר והלא הין בכלל איפה הוא אלא שיהא ההין שלך צדק [ולאו שלך צדק] פי' אביי בהזהב [מ"ט א'] שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב ולאחר שמדד או שקל צריך שיוסיף בו מעט. כדתניא [ב"ב פ"ח ע"ב] היה שוקל לו [עין] בעין נותן לו גרומיו אחד מעשרה בלח ואחד מכ' ביבש. פי' ר' אבא בר ממל משמיה דרב אחד מעשרה כלומר לעשר. מנה"מ דאמר קרא וצדק צדק משלך ותן לו.
תולדות התוספת. גזרו חכמים במקום שנהגו להכניס שיעור גרומיו בשעת משקל (כדתניא נתחייב) [כדתנן וחייב] להכריע [לו טפח] ותולדות מדות. כדתנן בהמוכר את הספינה [פ"ח א'] הסיטון מקנח את מדותיו לאחר שלשים יום ובעל (הכרם) [הבית] לאחר י"ב [חודש] לר' שמעון ב"ג חילוף הדברים לפי שאינו מודד תדיר (ונרקב) [ונדבק] יותר הלכך צריך לקנחה וקיי"ל כרשב"ג שבכ"מ ששנה במשנתינו רשב"ג הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה. חנוני מקנח מדותיו פעם אחת בשבוע (ומודד) [וממחה] משקלותיו שני פעמים בשבת ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל. ארשב"ג במה דברים אמורים בלח אבל ביבש אינו צריך. וצריך להזהר אפילו לא יהיה בו [שוה פרוטה] בגרעון שהרי הקפיד הכתוב במשורה שלא ירתיח. ואמר ר' לוי [פ"ח ב'] קשה עונשן של מדות יותר משל עריות שבזה נאמר אל ובזה נאמר אלה. ואל לשון קשה כמו ואת (כל) אילי הארץ לקח. ותניא [פ"ט א'] אין גודשין במקום שמוחקים להוסיף על הדמים ואין מוחקין במקום שגודשין לפחות על הדמים ואין מכבשין במקום שמעיינין להוסיף על הדמים שנאמר אבן שלמה וצדק יהיה לך. ולא על המודד (ומשקל) [והשוקל] בלבד הקפיד הכתוב אלא אפילו להשהותו (בביתך) [בביתו] מדה מעוות [אף] אם אינו רוצה למדוד בהן הזהירה התורה דכתיב בפ' כי תצא לא יהיה לך בכיסך [וגו']. ותניא בספרי. יכול לא יעשה ליטרא רביע ליטרא סאה חצי סאה ת"ל גדולה וקטנה גדולה שמכחשת את הקטנה פי' שיש לטעות בה שלא יעשה (עליו בשעת הויה). [סאה פחות מקב דינר פחות מטרפעיק ר"י בר"י אומר אם קיימת ה"ה בלא יעשה לך פירוש עובר עליה] ואמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שישהה מדה יתירה או חסירה בתוך ביתו ואפילו עביט של מימי רגלים אע"פ שנתבטלה מתורת מדה ביחדה לדבר דזימנין דמתרמי ערב שבת בין השמשות ומיקרי ושקיל ושיעור חלוקתם שאינו טועה ולא קרינן גדולה מכחשת את הקטנה מפורש בהמוכר את הספינה [צ' א'] דטעו אינשי ברביעא ומקשינן תומן ועוכלא [לא נעביד] אמר רב פפא מדות קטנות (בקיעי) [בקיאי] בהו אינשי. הלכך צריך אדם ליזהר שלא ישהה בביתו מדות ומשקלים מעוותים אפילו אין דעתו למדוד ולשקול כי אם לעובדי כוכבים שהרי הזהירה תורה עליה בלאו. (וראיה) [וראיתי] בני אדם עושין ואומרים הלא לא לדעת ישראל עושין אנו וקשה בעיני כקוצים. והירא את דבר ה' ילך בדרך ישרים ויזכה לגדולה וכבוד כדתניא לא יהיה לך מה טעם משום איפה ואיפה לא יהיה לך בכיסך משום אבן ואבן אבל אבן שלמה וצדק אז יהיה לך ובא כמהלך רישך ומחסורך כאיש מגן [משלי ו' י"א].
